מגדל עוז על משנה תורה, הלכות שלוחין ושותפין ה׳

מהדורה: מהדורת פרידברג

מפרשים:
1 המשתתף עם חבירו כו' עד ביניהם בשכר. במציעא בפרק איזהו נשך דף ס"ט ע"א ובתשובות הגאונים ז"ל:
2 לפיכך הנותן מעות לחבירו עד לפי התנאי. פרק הגוזל עצים דף ק"ב:
1 הנותן מעות לחבירו וכו' וכשהוא מוכר וכו' עד מעכב עליו: כתב הראב"ד ז"ל זו התוספתא דבבא מציעא אינה מחוורת ואין למדין ממנה עכ"ל: ואני אומר זו אינה השגה אלא מחלוקת ואין לי להשיב כי די לו שהיא תוספתא והסכימו עליה רבותיו:
1 שותפין ששמו פירותיהן עד ההפסד. בב"ב פרק בית כור:
1 שותפין שמחלו להן עד הציל לעצמו. פרק הגוזל בתרא דף קי"ו ובירושלמי פרק השוכר את האומנין דף י"א ע"א:
1 דבר הידוע לשני שותפין עד שיביא האחד ראיה. פ"ק דב"ב:
1 אחד מן השותפין וכו' עד אלא בב"ד. במציעא פרק אלו מציאות ופרק איזהו נשך:
1 אסור להשתתף עם עכו"ם עד ביראתו. פ"ק דע"ז:
2 וכבר ביארנו במקומו שאסור לעשות סחורה בפירות שביעית. ריש פ"ו דהלכות שמיטה ויובל:
3 ולא בבכורות. פ"ק דהלכות בכורות:
4 ולא בנבילות ולא בטריפות. פ"ז דהלכות מאכלות אסורות:
5 ולא בתרומות. פי"ב דהלכות תרומות:
6 ולא בשקצים ולא ברמשים. פ"ח דהלכות מאכלות אסורות:
7 ואם עבר עד מפני שעבר. פרק המקבל:
1 אחד מן השותפין שמת עד סוף הפרק. תשובות הגאונים ז"ל וכ"כ הר"ם ז"ל מקוצי מדעת רבותינו בעלי התוספות ז"ל: